הראל חברה לביטוח בע"מ נ' סופר

פסק דין

התביעה שבפני היא בעקבות תאונה מיום 22/11/07, בין רכב התובעת, לבין רכב הנתבע, מר מאיר סופר. הצדדים נחלקו באשר לאחריות לתאונה.

להלן טענותיהם כפי שהובאו בכתבי התביעה, ההגנה, בנספחיהם ובבית המשפט:

לטענת התובעת, בתאריך הנ"ל, עמד רכב התובעת ברחוב גיבורי ישראל בנתניה, ברמזור אדום, כאשר לפתע הגיח רכב הנתבע ופגע ברכב התובעת מאחור.

הנהגת ברכב התובעת, הגב' לביאה הלזנרט, העידה בבית המשפט, באשר לנסיבות קרות התאונה.

לדבריה, כאשר עמדה ברמזור אדום, הסתכלה במראה האחורית והבחינה בנתבע, מתווכח תוך כדי נסיעה עם נהג מונית אחר, לאחר מספר שניות, הוא פגע ברכבה מאחור.

כאשר עצר בצד, לאחר התאונה, התנצל הנתבע ואף הציע עזרה. לאחר שנוצר קשר בין השניים, החליטה גב' הזלנרט לתקן את רכבה אצל פחח מטעם הנתבע, ולטענתה, בשל ההתנהלות במקום, החליטה לבסוף שהתיקון יתבצע באמצעות חברת הביטוח ולא כפי שהציע הנתבע.

הליכים אלה ודין ודברים זה בינה לבין הנתבע ארכו למעלה מחודש ימים ולכן פנתה לתקן את רכבה רק לאחר מכן.

התובעת תמכה תביעתה בחוות דעת שמאי, בתצלומים ובחשבוניות.

לטענת הנתבע, בתאריך הנ"ל, בהתקרבו לצומת מרומזר החל להאט נסיעתו לאחר שהבחין כי הרמזור התחלף לאדום. דעתה של הנהגת ברכב התובעת הוסחה מסיבה שלא הייתה ידועה באותה העת, והיא לא הבחינה ברמזור האדום, כך שנעצרה בתוך מעבר החצייה, והחלה בנסיעה לאחור על מנת לעמוד לפני קו העצירה ולא אחריו.

הנהגת ברכב התובעת לא הסתכלה במראה בטרם נסעה לאחור, וכתוצאה מכך, פגעה באופן ישיר ברכבו של הנתבע. לטענת הנתבע, כאשר יצאה הנהגת מרכבה, היא אחזה בטלפון הנייד שברשותה ואף המשיכה לדבר. הנתבע הוסיף כי, לא ניתן להסתמך על חוות דעת שמאי שניתנה ביום 07/01/08 בעוד שאירוע התאונה התרחש כחודש וחצי קודם לכן.

במכלול הפגיעות אשר תוארו נמצא כי לכאורה מן התאונה נפער חור בפגוש האחורי השמאלי.

פגיעה זו איננה אפשרית נוכח העובדה כי אין כל הסבר לוגי לחור שנפער בפגוש האחורי של הנהגת כמתואר בתצלומים.

לטענת הנתבע, רק כחודש וחצי לאחר האירוע הנדון התפנתה הנהגת לתקן את רכבה. בנוסף, הרי שהתובעת לא צירפה הודעת דיווח ראשונית על התאונה.

הנתבע, מר מאיר סופר, העיד בבית המשפט, באשר לנסיבות קרות התאונה.

לדבריו, הנהגת ברכב התובעת נסעה לאחור ואף דיברה בטלפון בו זמנית. לטענתו, לא התנהל כל ויכוח עם נהג מונית נוסף.

מחקירתו הנגדית של מר סופר, עלה כי, בתצהיר לא נכתב שבלם, אלא שהחל לבלום מספר מטרים, ובעדותו מציין מר סופר שבלם בקו העצירה. לדבריו, לא נגרם נזק גדול כפי שציינה התובעת וכי הנזק שנגרם בפועל, קטן הרבה יותר.

הנתבע תמך תביעתו בהצעת מחיר לתיקון.

בתצהיר שצרף לכתב ההגנה ציין הנתבע כי הגם שהכחיש מלכתחילה את אחריותו לתאונה, הרי "שעל מנת לצמצם את הנזקים ולהימנע משיהוי התיקון ולפנים משורת הדין, הציע הנהג הבכיר, מר אלמוג זאושניצר, לתקן את הטמבון האחורי על חשבונו ואף הציע מספר מקומות לתיקון וזאת על אף שסירבתי בתוקף לעשות כן, ואף הוכחתי אותו כי במעשיו אלו הוא מודה באשמה שאינה שלי".

ב"כ התובעת, בסיכומיו, טען כי, עדות הנהגת לא נסתרה וכי הנזק הוכח במלואו, בעוד שחוות דעת שמאי מטעם הנתבע לא הוגשה.